נערות ליווי בתל אביב : האירועים המתוארים בסיפור הבא הם בדיוניים לחלוטין ואינם נועדו לאשר או לתמוך בפעולות כלשהן בעולם האמיתי.
חשוב לציין כי התוכן המוצג הוא אך ורק למטרות בידור ואין להתייחס אליו כתומך בהתנהגות כזו במציאות.
אנא שימו לב כי מדובר ביצירה בדיונית, וכל דמיון לאירועים או יחידים בפועל,
חיים או נפטרים, הוא מקרי בהחלט. אם הנושא המוצג בסיפור אינו תואם את ההעדפות שלך,
אני ממליץ להימנע מהמשך קריאה. המשוב שלך הוא בעל ערך רב עבורי מכיוון שהוא ממלא תפקיד מכריע בשיפור איכות הסיפורים שלי.
אני באמת מעריך את הזמן שלך במתן דירוג והערה, שיעזרו לי במאמצי המתמשכים לספק נרטיבים מרתקים ומשמעותיים. תודה על תמיכתך!
הקרובים אלינו ביותר הם אלו שהכי פגעו בנו.
שמי קורה. בכל היבט, אני הילדה הטיפוסית שלך בת 19. יש לי שיער בלונדיני חולי עד המותניים, גובה ממוצע וגוף ממוצע, יחד עם שדיים מתחת לממוצע ומוחות מעל הממוצע. לדבר היחיד היוצא דופן בי יש שם.
קוראים לו נייט, קיצור של ניית'ן, והוא אחי התאום.
מהרגע שנולדנו, היינו בלתי נפרדים. התכרבלנו אחד עם השני מהיום הראשון, ישנו יחד, התעוררנו יחד, שיחקנו יחד וינקנו את החזה של אמא שלנו ביחד.
היינו שם אחד בשביל השני, דרך העליות והשפל, בזמנים טובים ובזמנים רעים.
יום אחד, כשהיינו בני שבע, נקעתי את הקרסול בזמן ששיחקתי בחוץ, ונתן נשא אותי כל הדרך הביתה.
זה לקח שעות רבות, מכיוון שהעזנו הרחק מהשביל, אבל הגענו הביתה בשלום. מאותו רגע, הוא הפך לגיבור שלי, תמיד מגן עליי. אף בריון בבית הספר מעולם לא העז לשים עלי יד כי הם ידעו שאחי התאום אף פעם לא רחוק ממני.
אני, לעומת זאת, עזרתי לו בלימודים והייתי זה שהוא תמיד יכול לדבר איתו, זה שתמיד תמך בו, ויהי מה. כשהעולם לא היה הגיוני לנייט, כשהכל נראה נגדו, הוא תמיד יכול היה לסמוך עליי שאקבל את הגב שלו.
כשהלב שלו נשבר על ידי בחורה בפעם הראשונה, אני הייתי זה שניחמתי אותו.
כשבחור בכיתה שלי איים עלי, הוא היה זה שהתעמת איתו, והוא לבש את החבורות בגאווה.
עד… התקרית.
חזרתי מוקדם מבית הספר כי השיעור האחרון בוטל. כיתה י"ב בעטה בתחת שלי מאוד, אז התרגשתי לקבל אחר צהריים צונן ונינוח עם נייט.
כבר זמן מה, הוא הגיע הביתה מוקדם ממני בגלל שבחרנו כיתות שונות. ההבדל הזה של שעתיים תמימות בזמן המשותף שלנו השפיע מאוד על שגרת היום שלנו. לא שיחקנו כמעט מספיק משחקים לאחרונה, לטעמי.
אז פתחתי את דלת הכניסה, חמקתי פנימה ונכנסתי לסלון שלנו.
מה שראיתי אמור לשנות את מערכת היחסים שלי ושל נייט לנצח.
נייט שכב על הספה שלנו. בידו הוא החזיק את אחד מהחוטיני, חשפניות מעסה את הזין שלו.
עמדתי כמו קפוא בפתח, לא האמנתי למה שאני רואה.
לא רצה להאמין. לא מרצוני הסתכלתי על הזין הגדול למדי שלו, מכוסה חלקית בידו ובחוטיני הוורוד שלבשתי אתמול.
בדיוק כשעמדתי להגיד משהו, הוא גנח בקול רם, גנח את שמי, וראיתי את הזרע הלבן שלו יורה ממנו, נוחת על החוטיני בידו.
זה לא יכול להיות.
כשהטיפות האחרונות זלגו מהזין שלו, הוא הבחין בי. עיניו של נייט התרחבו בהלם ופחד, פניו הפכו לבן אפר. הוא קפץ ממקומו, רץ לחדרו, נועל את דלתו מאחוריו,
לא משאיר מאחור דבר מלבד החוטיני הרטוב שלי.
באותו לילה, לא היו משחקים, לא צחוק, לא שמחה.
היו רק דמעות וחרטה.
חלפו מספר שבועות, שבהם בקושי דיברנו אחד עם השני.
לא סיפרתי להורים שלנו. לא רציתי להכניס את נייט לצרות, לא משנה כמה הייתי עצוב ופגוע. אבל כמעט ולא דיברנו זה עם זה יותר. שאלו אותנו מה קרה, אבל אף אחד מאיתנו לא אמר כלום.
אני חושב שהם בוודאי הגיעו למסקנה שגויה, כי זמן לא רב אחר כך הודיעו לנו שבחופשות הבאות בבית הספר ניסע ביחד למלון בחוף הים. כולנו.
ואני ונייט נקבל חדר משלנו, רק בשביל שנינו.
סיכוי שפעם היה משמח אותי עכשיו מילא אותי אימה ופחד.
לא רציתי להראות את זה. אני אטפל בזה, אמרתי לעצמי.
כמה טעיתי…
כשהגענו למלון מספר שבועות לאחר מכן, השעה כבר הייתה די מאוחרת בערב. היינו בפקק כבר כמה שעות, וכך, לאחר שקיבלנו את המפתחות, כולם הלכו ישר לחדרים. ההורים שלנו נשארו קומה מתחתינו.
פתחתי את הדלת, הדלקתי את האור ומיד שמתי את תיק הנסיעות הכבד שלי על המיטה הגדולה.
נאלצתי להתכופף נמוך, אבל לא הבנתי שהדבר גרם לשמלת הקיץ הכחולה הקצרה שלי להחליק למעלה, לחשוף את ישבני בגרביוני ניילון שחורים שקופים וחוטיני כחול שמיים.
נייט, עומד
מאחורי, כמובן שמתי לב לזה. הוא רק עמד שם לרגע. עמד והסתכל, כאילו לא האמין למראה עיניו.
כאילו הוא נאבק עם עצמו.
הוא החליק את התיק שלו לרצפה, במהירות ובשקט.
הוא התגנב להתקרב, והסתכל על התחת שלי, ממש מאחורי. בלי חשד, פתחתי את התיק, ופרשתי את כל התחתונים על המיטה שלפני, כדי למיין אותם לארון בצורה מסודרת.
אפילו לא שמתי לב שנייט מתקרב, פותח את הזין שלו כבר קשה ומעסה אותו רק כמה סנטימטרים מהתחת של הגרביונים שלי.
ואז הוא פתאום תפס לי את הירכיים.
מבוהל, פלטתי צליל מופתע, כשהרגשתי איך משהו עבה וקשה נדחף בין ישבני, יחד עם הגרביונים שלי. רציתי להסתובב, אבל נייט החזיק אותי חזק וגנח מיד כשהוא דחף את ירכיו קדימה ואחורה, מניע את הזין שלו בין הלחיים של ישבני הקטן והחמוד.
"נייט, מה אתה עושה?!", קראתי, עדיין מנסה להסתובב. לא היה לזה תועלת; אחי התאום היה הרבה יותר חזק ממני.
הוא נתן לי דחיפה חזקה נגד הגב שלי, עדיין מחזיק את ירכי בזרוע אחת. בחריקה מופתעת נפלתי קדימה. הצלחתי לתפוס את עצמי עם הידיים שלי על המיטה, עכשיו נשען על הר התחתונים שלי. וכך לא הצלחתי למנוע מאחי התאום להוריד לי את הטייץ.
צעקתי עליו. התחננתי בפניו שיפסיק, נואשות. ניסיתי להשתחרר מאחיזתו, ללא הועיל. הוא היה חזק מדי.
ורגע לאחר מכן, הרגשתי את נייט דוחף את הזין העבה והקשה שלו בין ירכיי המהודקות, דוחף אותו עמוק יותר ויותר ביניהן בתנועות קצובות, לוחץ חזק יותר ויותר דרך החוטיני הכחול-שמיים שלי אל הכוס הבתולה הקטן שלי.
ובפעם הראשונה בחיי, הרגשתי איבר מינו נגד הנרתיק הלא מנוסה שלי.
ולמרות שזה הפין של האחים התאומים שלי נגד הנרתיק שלי, לא יכולתי שלא.
התחלתי להירטב.
למרות הכל, למרות כל הגועל והפחד שמילאו את לבי, נהייתי רטובה והרטבה, כשהוא דחף אותי שוב ושוב דרך החוטיני.
רגע אחר כך יכולתי להרגיש איך נייט מושך את החוטיני הרטוב הצידה. "עצור עצור! בבקשה, נייט, תפסיק!", צרחתי. אבל נייט לקח את הזין הנוקשה שלו ביד אחת,
פיצל את שפתי הכוס הרטובות שלי עם ראשו העבה ושפשף אותו ישירות על הפתח הלא בשימוש והלא מוגן שלי.
"אוי בבקשה אל! אני אחותך ואני אפילו לא משתמשת באמצעי מניעה!" גנחתי בקול בפחד, בתקווה להצליח לשנות את דעתו בשנייה האחרונה. נייט קפא לשנייה. לרגע
חשבתי שאני סוף סוף עוברת אליו. שהוא יבין מה הוא עומד לעשות … שהוא יפסיק ויהפוך שוב לאח האוהב, הנייט שהכרתי כל חיי.
אבל אז נייט דחף מעט את ירכיו קדימה והרגשתי את קצה הזין שלו לוחץ חזק יותר ויותר על פתח הכוס שלי, עד שלבסוף שפתי הכוס שלי נסגרו סביב הזין שלו.
הוא חדר אליי.
נייט.
אחי התאום שלי.
זה כואב. זה כאב כל כך, בגוף ובנפש.
אבל לעזאזל, הכוס שלי מיד נרטב.
"למען השם, נייט! לפחות קח קונדום!", גנחתי בייאוש. אבל נייט דחף את הזין שלו לאט אך יציב עמוק יותר ויותר לתוך החריץ הקטן וההדוק שלי. הרגשתי כאב חד עמוק בתוכי, וברמה אינסטינקטיבית פשוט ידעתי שנייט פירק לי את קרום הבתולים.
עכשיו הוא חדר לתוכי אפילו יותר עמוק. יכולתי להרגיש אותו דוחף יותר ויותר, וכשהקצה שלו פגע בצוואר הרחם שלי עמוק בתוכי, הוא גנח בקול: "אה כן,
ככה תמיד רציתי להרגיש אותך, קורה!". הוא נסוג לאט לאט, רק כדי לדחוף מהר, חזק ועמוק שוב לתוך החור הקטן שלי.
"תמיד רציתי להרגיש את הכוס של האחיות שלי ככה!", הוא צעק. עדיין תמכתי בתחתונים על המיטה, ניסיתי נואשות לקום ולהתרחק ממנו, אבל עכשיו להשתמש;
נייט החזיק אותי באחיזת ברזל, דוחף בהתמדה את הזין שלו החוצה לתוך הכוס ההדוק שלי שוב ושוב. "עכשיו אין שום דבר בינינו", הוא רטן, "כמו שצריך!".
גנחתי חזק יותר עם כל דחיפה, למרות הכאב, למרות הפחד והגועל שלי, למרות שהוא אחי התאום, למרות שהוא נייט האהוב שלי, או אולי בגלל זה.
הכוס שלי כבר דחף את המיץ שלי מעבר לזין שלו החוצה מהגוף שלי. ידיו של נייט היו מחליקות במעלה המותניים שלי, לשות את השדיים הקטנים והחטובים שלי דרך השמלה והחזייה שלי, דוחפת את הזין שלו לתוך אחותו התאומה מהר יותר ויותר.
ועמוק בתוכי יכולתי להרגיש את קצה הזין שלו מכה עמוק בצוואר הרחם שלי, הפתח לרחמי. פתח שהיה מעט פתוח, הודות לימי הפוריים.
הכוס שלי עקצוץ יותר ויותר; הבנתי שאין מה לעשות. לא נגד נייט, לא נגד האורגזמה העולה שלי.
אבל הרגשתי גם משהו אחר.
הדחפים של נייט הפכו ליותר ויותר לא יציבים וקשים יותר.
הוא גנח חזק יותר ויותר, גנח את שמי בקקופוניה אינסופית.
ופתאום הבנתי מה נייט עומד לעשות.
"אוי בבקשה אל תעשה את זה! תוציא את זה!" התחננתי עם הוא
אווי נאנח.
התגובה שלו כללה לתפוס אותי עוד יותר חזק.
הוא לחץ את עצמו בחוזקה על האגן שלי, דוחף את עצמו בכאב אל צוואר הרחם שלי. "אל תעשה את זה! בבקשה, נייט, בבקשה!", צעקתי שוב.
אבל הזין של האחים התאומים שלי התעוות חזק יותר ויותר בתוכי. בייאוש ניסיתי למשוך ממנו את האגן שלי, אבל הוא החזיק אותי חזק. צמוד עד כאב.
הוא צרח את שמי.
"קורה, קורה, קורה!"
ואז הרגשתי את זה.
סילון זרע קשה וחם במיוחד שיורה מתוך הזין של נייט, כאילו הוא הונע שנים על גבי שנים של תחושה מודחקת.
נורה דרך צוואר הרחם שלי לתוך הרחם הלא מוגן והפורה שלי.
מציף את הקרביים העמוקים ביותר שלי.
מיליון על מיליון תאי זרע גילוי עריות, מחפשים ומוצאים תא ביצית בודד ובשל.
וזרע בודד, חודר לקירותיו.
ואני באתי.
הכוס המתעוות שלי התהדק סביב הזין המשפריץ של נייט, עדיין יורה זריחה אחר זריקה של הזרע שלו עמוק בתוכי.
זה לא הפסיק.
אולי זה לא יכול היה להפסיק.
שנינו צרחנו את האורגזמה שלנו, כישות מאוחדת, בקול מאוחד.
זה מה שהיינו.
זה מה שאנחנו צריכים להיות.
כשהאורגזמות שלנו שככו, נייט עדיין דחף את עצמו לתוכי, ושאב את זרע העריות החזק שלו אל תוכי…
שבעה שבועות אחר כך הייתי אצל רופא הנשים.
היא בדקה את הרחם שלי במכשיר אולטרסאונד.
על המסך, היא, אני ונייט יכולנו לראות משהו בבירור על המסך.
גוף קטן.
לא שניים.
תְאוּמִים.